לוקחת נשימה של 5 שנים ואוו זה נראה רק אתמול כאילו עברתי ללימודי ערב .והאמת בינינו, אני אף פעם לא מפסיקה ללמוד .
שיעור היסטוריה, חפירה של אותו מורה שהיה די אהוב עלי כי רוב השיעור הייתי מביעה את הדעות שלי על חשיבות ההיסטוריה לתלמידים בני 17 שכל מה שמעניין אותם זה לעשות היסטוריה ואז כמובן, נכנס נ' (השם המלא שמור במערכת) ומתחיל לחפור ולחפור ולדבר ולהפריע לחלומות בהקיץ שלי.
למה ???????.אני תוהה:מה חטאתי ופשעתי שזה מגיע לי, הוא קודח כל כך עמוק שנפט יצא ממני או יותר נכון הגעתי אל סף סבלנותי, והשטף של המילים יצא ממני כמו בטווח ירי לא הפסקתי לירות מילים עד שפגעתי "תסתום את הפה אתה לא מבין שזה לא מעניין"...
היום אחרי 5 שנים ,אני רואה אותו ניגשת אליו ושואלת נ' אתה זוכר אותי הוא תוקע בי מבט של "אמא'לההה את"!! ואני ממשיכה בשלי הוא תוקף אותי ועונה "לא אני לא זוכר אותך "אוקיי מחייכת בנימוס ועונה "רק רציתי להגיד שלום".....
מסתבר, שהוא היה כל כך פגוע וטעון ואני הייתי ילדה חסרת ריסון או מעצורים תקראו לזה איך שתרצו בגיל המרד שלי, והייתי חייבת לסגור איזשהו מעגל .האמת, הבנתי שעדיף לפעמים להשאיר דברים פתוחים למרות שזה סיפק אותי אני שלווה ומצד שני הבנתי למה לא סבלתי אותו כל כך אז כנראה שיש אנשים שבחיים לא נחבב ולעומת זאת ,מצד שלישי, יכול להיות שרק הרעתי את המצב בניסיון לעשות טוב....
כנראה אדע בפעם הבאה שניפגש אם תזכור אותי......באהבה הבלוגרית הטרייה!
